לעזור לו להצליח או לתת לו להיכשל?

על הבחירה בין לתמוך לבין לתת לילד לחוות "כישלון" - ואיך לדעת מה נכון מתי

יש רגעים שבהם אנחנו רואים את זה מתרחש מול העיניים:

ילד מנסה לקפוץ מעל מכשול – ונתקע.

ילדה מנסה לקשור שרוכים – מסתבכת ונבוכה.

או פשוט מישהו רואה חבר או חברה מהכיתה - ולא מעז לגשת.

כהורים, האינסטינקט שלנו ברור: להקל.

לתווך. לפרק את זה. לתת יד או לעשות במקומם.

להוריד את הרף.

"לא נורא, בוא נעשה את זה יחד."

אבל לפעמים דווקא ההימנעות מעזרה –

היא המעשה החינוכי האמיתי.

ולפעמים, דווקא שם – הילד מגלה את העוצמה שלו.

למה כל-כך קשה לראות ילד מתוסכל?

כי אנחנו רואים את הכאב.

ואנחנו רוצים שהילד ירגיש הצלחה.

שלא יתייאש. שלא יכעס. שלא יברח.

והכי הרבה - שלא יחשוב על עצמו שהוא "לא טוב".

אבל בין הרצון לעזור לבין הבחירה החינוכית - יש לפעמים פער.

והשאלה שצריך לשאול היא:

מה הילד ילמד מהחוויה הזו – אם אני אתערב, ואם לא?

דוגמה: הילד שנפל שוב ושוב – ולא ביקש עזרה

אצלי במרכז באחת הקבוצות, היה פעם ילד בן 9,

שבמשך שלושה שבועות הוא לא הצליח לעבור איזה תרגיל עם חבל שקראתי לו "תרגיל הפחד".

פעם אחרי פעם הוא ניסה, ראה אחרים מצליחים - והוא לא הצליח. היה שם עניין של תזמון נכון של הקפיצה, ובעיקר תרגול...

בשבוע הרביעי - הוא התמודד שוב עם התרגיל, חיכה, חיכה וחיכה לרגע הנכון, רץ, קפץ - והצליח.

בלי שגיליתי לו או הרמתי אותו או התערבתי. רק הייתי שם בשבילו, וחייכתי בכל פעם שניסה שוב.

אם הייתי מתקן אותו מהשבוע הראשון – הוא אולי היה מצליח את התרגיל -

אבל לא מרגיש את הפריצה האישית שלו.

הצעות לאתגר את הרפלקס של "לעזור מיד"

הנה כמה דרכים לשכלל את התגובה שלנו כהורים:

הצעה 1: לזהות מתי הילד באמת בסכנה - ומתי זה רק חוסר נוחות

לפעמים ילד נמצא באי-נוחות ולא בסכנה.

הוא מתקשה, מתוסכל, מתבלבל –

אבל זה לא אומר שצריך "להציל" אותו.

תרגלו לראות תסכול – ולא לקפוץ לפתור.

הצעה 2: לשים לב אם הילד מבקש עזרה - או רק מתבונן

אם ילד שואל "איך עושים את זה?" –

יכול להיות שהוא באמת צריך אותנו.

אבל אם הוא פשוט מסתכל -

תנו לו את הזמן לחקור לבד.

הצעה 3: להשתמש בעידוד ולא בהנחיה

במקום לומר: "תוריד את הרגל קודם",

נסו: "אתה בדרך הנכונה. תנסה עוד פעם."

כך אנחנו משדרים לו אמון –

בלי לקחת את האחריות מידיו.

הצעה 4: להציב אתגר - עם אפשרות לסגת

"אפשר לנסות את זה, ואם לא תרגיש מוכן – נעשה משהו אחר."

כך הילד בוחר להיכשל או להצליח –

בידיעה שהוא שולט בתהליך.

הצעה 5: לחזק את הילד אחרי ניסיון, לא רק אחרי הצלחה

ילד שנכשל ועדיין ניסה שוב –

הרוויח יותר מילד שהצליח בפעם הראשונה.

תגידו לו את זה.

לסיכום: לא לעזור – זו גם עזרה

יש רגעים שבהם אנחנו לא עוזרים –

כי בחרנו לתת לילד לפגוש את עצמו.

זה לא קל, ולא תמיד עובד.

אבל כשזה מצליח – זה חגיגה.

אז בפעם הבאה שאתם רואים ילד עומד עם פנים מאוכזבות אחרי כישלון –

שאלו את עצמכם :

"האם הוא באמת צריך אותי עכשיו –

או שהוא עומד על סף פריצה פנימית?"

ולפעמים…דווקא כשאנחנו בוחרים לא לעשות כלום –

אנחנו עושים את המעשה החינוכי הכי עמוק שיש.