האם "משעמם לי!" זה בעצם "אני מפחד להיכשל..." ?

כתבה מספר 6 בסדרה:

"כל הדברים שהילד שלי מרגיש – אבל לא יודע להגיד לי"

הוא קיבל ציון נמוך במבחן?

הוא לא נבחר לקבוצת הכדורגל?

הוא ראה שילד אחר קיבל מחמאה?

והתגובה?

"לא אכפת לי."

"זה גם ככה לא מעניין אותי..."

"גם ככה זה מטומטם."

וזה נשמע כאילו הילד אדיש.

אבל בעצם, זו לא אדישות –

זו הגנה.

“לא אכפת לי” הוא לפעמים הדרך הכי אמיצה להגיד “זה פגע בי”

ילדים (וגם מבוגרים) לא תמיד מרשים לעצמם

להרגיש פגיעים.

כשכואב – לפעמים יותר קל

לבנות חומה מאשר להודות בכאב.

אז הם אומרים לנו (ולעצמם): "לא רציתי את זה בכלל."

"גם ככה הם משעממים."

"המורה הזאת לא שווה כלום."

אבל בתוך כל זה מסתתר משפט אחר לגמרי:

"נורא רציתי… ולא קיבלתי.

ואני לא יודע מה לעשות עם התחושה הזו."

למה ילדים בונים את ההגנה הזו?

אולי כי הם ראו אותנו מתבאסים – והרגישו שזה "לא בסדר"

אולי כי הם לא רוצים להיראות חלשים מול חברים. ואולי

כי פעם הם ביטאו רגש – ולא קיבלו עליו מקום.

או שבכלל כי העולם מתגמל חוזק – ולא פגיעות...

זה גם נכון במקרה שלנו המבוגרים.

אבל האמת היא שהיכולת להרגיש –

היא חוזק בפני עצמו.

וצריך ללמד אותם את זה.

איך מגיבים כששומעים “לא אכפת לי”?

לא לוקחים את זה כפשוטו.

במקום לומר: "אז למה אתה מתנהג ככה אם לא אכפת לך?"

אפשר לומר: "לפעמים כשמשהו כואב,

אנחנו אומרים שלא אכפת לנו. זה קורה גם לי."

נותנים לרגש מרחב בלי לחץ.

"אם תרצה לדבר על זה אחר כך – אני כאן."

משקפים – בלי לדחוף.

"נשמע שזה איכזב אותך, אפילו אם אתה

לא רוצה להודות בזה. זה בסדר גמור."

מראים שגם אנחנו בני אדם.

לשתף את הילד בסיפור אישי קטן

שבו גם אנחנו נפגענו,

והעמדנו פנים שזה לא מזיז לנו –

אבל בפנים הרגשנו אחרת.

מה לא לעשות?

לא להילחם במילים –

"ברור שאכפת לך, למה אתה משקר?"

לא להתווכח –

"אבל כן רצית את זה, אני זוכר!"

לא לזלזל –

"שטויות, תעבור הלאה". כי במקום לבנות גשר –

אנחנו ככה יוצרים תהום.

והילד רק ירגיש יותר לבד בתחושות שלו.

מה כן לעשות?

לזכור שהמשפט “לא אכפת לי” הוא רק מסכה.

מאחוריה יש ילד עם לב פועם, שחווה תסכול,

כאב, קנאה או פחד.

ואם נקשיב מעבר למילים –

נוכל לחנך לא רק להצלחה, אלא גם לאומץ רגיש.

מילה אישית לסיום

אני חווה את ה"משעמם לי" המעצבן הזה

בדרך כלל כשלילדים היה משהו קשה באחת הקבוצות

במרכזים שלנו לליווי רגשי באומנויות לחימה.

ולהורים מאוד קשה לעמוד בפני ה"משעמם שם" הזה, והם מאפשרים לילדים להפסיק להגיע למסגרת.

וזו תקופה קשה, שהמשימה העיקרית שלי בתקופה הזו היא לווות דווקא את ההורים

בלהבין למה הילד מתכוון כשהוא אומר "משעמם שם".

ואז - להזמין אותם להגיב בדרך שמאפשרת לילד לעבור את הקושי הזה,

ולמצוא את עצמו מקבל מאיתנו חיזוקים אחר כך, משהו כמו -

"יותם - תראה מה קרה פה , היה לך קשה, היית יכול לוותר, ולא ויתרת! כל הכבוד לך, בדיוק ככה מתנהג לוחם".

מקווה שנצליח כולנו, וכולכם, לעזור לילד להוריד את המסכות, ולעבור את הקושי ביחד.

---

לבירור על המרכז לליווי רגשי דרך אומנויות לחימה הקרוב לביתכם - שילחו הודעה או התקשרו -

שילחו לי הודעה