השבוע נתתי שוחד

השבוע נתתי לילד שוחד.
מדליה. לילד בן שש. על זה שהוא הגיע למפגש.
אני יודע שזו הצהרה מוזרה לשמוע ממני,
שמחנך ילדים ומדבר על אתיקה בטיפול...
וגם אני בדרך כלל אומר שהתפקיד של ההורים זה לייצר את המחויבות להגיע,
ושאני עושה את העבודה שלי בתוך השיעור, בנקודה שבה הילד כבר נמצא.
אבל פה התערבתי. בזה שנתתי שוחד.

אז מתי זה נכון לתת שוחד אתי?
במקרה הזה הילד מתקשה לצאת מהבית.
מתקשה לעזוב את המסך.
מתקשה במעברים.
וכל מפגש בשבילו הוא קפיצת מדרגה גבוהה.
ואם אני אדרוש ממנו קפיצה גבוהה מדי, הוא יגיד להורים שהוא לא רוצה לבוא.
והוא בן שש, אז יהיה להם קשה מאוד לשכנע אותו.
ואז הוא ינשור. כי ככה הכי קל לפתור את הבעיה.
אז הצעתי מדליה,
"תגיע לשני האימונים הבאים, ותקבל מדליה."
והוא הגיע.
ובגלל שהוא הגיע,
הצלחתי לעבוד איתו.
בצעדים קטנים. מאוד יפים.
הדיון פה הוא לא אם שוחד אתי עובד.
הדיון הוא מתי הוא נכון, ואיך מודדים שהצלחת.
שני חוקים אני חושב שהם הגיוניים למי שרוצה להשתמש בשוחד אתי לילדים -
1. מאתרים ההצלחה הכי קטנה שילד יכול להשיג , ומחזקים בדיוק את זה
במקרה הזה הקושי היה להגיע. וזו גם הצלחה שהוא יכול להשיג.
אז החיזוק היה על ההגעה, לא על מה שהוא עשה שם.
תגידו לילד בקול מה ראיתם:
"הגעת. זה דרש ממך משהו."
ככה החיזוק נוגע בדיוק במקום שדורש ממנו מאמץ, ולא במקום שנוח לו.
2. מיד אחרי שהוא השיג, מעלים את הרף
אחרי שהמדליה הושגה, מגיע שוחד אתי קצת יותר גדול, להמשך תהליך הלמידה שלו.
הוא שווה יותר. אבל ! גם המאמץ שנדרש עכשיו גדול יותר.
וככה, אם אני מצליח להגדיל את המאמץ שהילד משקיע, זה קונה לי זמן.
זה המשפט שמחזיק את כל השיטה:
שוחד נכון קונה לי זמן לעבוד עם הילד.
זה לא קונה את ההישג. הוא קונה את האפשרות לעבוד.
וכשאני מצליח לדרג את החוויה שלו נכון, לא גבוה מדי ולא נמוך מדי,
הוא נשאר בתהליך, ואני יכול לעשות איתו את העבודה.
בקבוצות החברתיות של טייגר אנחנו עובדים בדיוק על הרגעים האלה,
הרגעים שבהם הילד יכול לבחור אם להישאר או לעזוב.
כי שם קורה השינוי.
הגישה שלנו היא תקשורת קודם: לכל מה שעובר עליו, אפשר למצוא מילים.
רוצים לשמוע אם זה יכול להתאים לילד שלכם? כיתבו לי חזרה או שילחו ווטסאפ - 0549320620
שיהיה שבוע של מדליות קטנות,
שמזכירות לילדים שלנו שהם מסוגלים.
אביב 🌷




תגובות