״איך היה היום?״ - ״כיף״.

אמא אחת סיפרה לי את הטיפ הזה לפני איזה 8 שנים,

ומאז אני בעצמי בדקתי אותו כמה פעמים על עצמי, עם הבנות שלי.

והיא צדקה.

יש שעה אחת ביום שבה ילדים מדברים יותר מכל שעה אחרת,

והסכר הרגשי פתוח.

רוב ההורים מפספסים אותה כי הם מנסים בזמן הלא נכון.

ארבע אחר הצהריים, בדיוק כשהוא נכנס הביתה,

זה הזמן שבו כולם שואלים, ומקבלים את התשובה הבנאלית

"בסדר. כיף".

הילד עוד לא עיכל את היום.

הוא צריך לנוח מהמאמצים החברתיים והלימודיים שהשקיע היום.

אז איפה כן?

1. השיחה של השעה 20:30

שכבו לידו כשהוא כבר במיטה, אחרי כיבוי אור.

בחושך, בלי קשר עין. לפעמים - קשר עין וציפיות -

אלה השניים שהורסים הזדמנות לשיחה. ובחושך שניהם מטושטשים.

אל תפתחו בשאלה. פשוט תהיו.

ספרו בלב עד ארבעים לפני שאתם מוציאים מילה.

ההורים שמתאמנים בזה מספרים שהמשפטים מתחילים לזרום מהילד אפילו אחרי שלוש דקות של שקט.

2. תנחשו לא נכון, בכוונה

במקום לשאול, תנחשו ותטעו, בכוונה.

״אני מנחשת שהיום בהפסקה הצטרפת למשחק כדורגל?"

קשה לענות על שאלה ישירה - קל יותר לתקן. ״לא נכון! שיחקתי עם אוהד במשחקי דימיון...״

ומשם הוא כבר בתוך היום שלו.

השאלה דורשת ממנו לעבוד;

התיקון נותן לו להיות בשליטה.

3. רוצים שידבר? אל תגיבו

״מה?! מיד אתקשר למורה״, ״למה לא אמרת לו...״ -

אלה המשפטים הכי גרועים שתוכלו להגיד.

כשהוא כן מספר, העבודה שלכם היא

לעזור לו לתת שם למה שהוא מרגיש,

ולא לפתור לו בעיות. כי אם הוא כבר משתף אתכם -

הוא לא רוצה להרגיש שאתם שופטים אותו.

״אז הרגשת שהעליבו אותך מול כולם?״, ״נשמע שהיה לך קשה להחליט״.

שיום זה בעצם מה שעושים

כשנותנים לרגש שם

במקום לתת לו ציון.

את הפתרונות אפשר לבנות אחר כך ביחד, כשהוא רגוע.

הסיפורים של הערב הזה הם לא רק על היום שלו.

הם התרגול שלו בלדבר.

וחיזוק של הקשר שלכם.

נסו - אפשר גם לדווח לי איך הלך.

שבוע של שיחות לילה טובות.

אביב