"הוא שואל את אותה שאלה שוב ושוב": כשילד מחפש ודאות – ולא תשובה

כתבה #5 בסדרה: "כל הדברים שהילד שלי מרגיש – אבל לא יודע להגיד לי"

הילד שלך שואל: "אבל מה אם לא תבואי בזמן?" "ומה אם אפסיד את ההפסקה?" "ומי יהיה איתי שם?" ואתה עונה, שוב ושוב… והוא שואל, שוב.

אתה כבר מתחיל לאבד סבלנות. הוא הרי כבר יודע את התשובה. אז למה הוא ממשיך?

כי לפעמים – שאלה חוזרת היא לא חיפוש אחר מידע. היא חיפוש אחר ודאות רגשית. והיא מגיעה מהלב, לא מהראש.

עבור ילדים, העולם הוא לעיתים בלתי צפוי ומבלבל.

דברים משתנים – מורה פתאום לא מגיעה, חבר לא משחק,

אבא מגיע מאוחר מהעבודה,

ההפסקה קצרה מהרגיל...

הם לא שולטים בזה.

אז הם מחפשים נקודת אחיזה –

משהו שלא יזוז. ושאלות שחוזרות על עצמן

הן הדרך שלהם לייצר את האחיזה הזו.

הם לא בודקים אותך – הם בודקים את המציאות.

שוב ושוב.

כדי לוודא שהיא עדיין יציבה.

הילד לא אומר: "העולם מרגיש לי לא יציב עכשיו."

הוא פשוט שואל: "אבל את באמת תבואי, נכון?"

להבין את הכוונה מאחורי השאלה הילד מחפש תחושת ביטחון – לא רק מידע. התגובה שלך יכולה להיות קצרה, אבל חמה: "כן, חמוד, אני אבוא. גם בפעם השביעית שאתה שואל."
להוסיף מסר רגשי עם התשובה במקום רק "כן", אפשר להגיד: "אני רואה שאתה קצת דואג. זה בסדר. אני איתך." או: "אתה רוצה לוודא שוב, וזה בסדר לגמרי. אני אוהב אותך."
לשאול אותו מה הוא מרגיש – לא רק מה הוא שואל "לפעמים כשאנחנו שואלים הרבה – זה כי משהו מרגיש לא בטוח. אתה מרגיש ככה?"
לתת לו שליטה קטנה בתוך אי־ודאות גדולה למשל: לבחור בעצמו את החולצה ליום שאחרי, או לקבוע עם מי לשבת באוטובוס, או לדעת מראש מה הולך לקרות, בלוח זמנים פשוט