כשהילד באי שקט תמידי יש ילדים קולניים, תזזיתיים, נוגעים – ואנחנו ישר מבינים שיש פה משהו רגשי. ויש גם ילדים אחרים, שהסערה הרגשית שלהם לובשת צורה אחרת: שואלים שאלות בלי סוף מזיזים כל חפץ לידם נוגעים, מדברים, קוטעים, משנים נושא כל הזמן לא מצליחים להישאר ברגע אז אמנם הם "אסופים" יותר מבחוץ, אבל מבפנים גם להם יש אי שקט פנימי רגשי . מה זה אי שקט פנימי אצל ילדים? אי שקט פנימי הוא מצב שבו המערכת הרגשית של הילד מופעלת בעוצמה – גם בלי גירוי ברור. זה לא כעס, לא עצב, לא פחד – אלא תערובת

כשהכאב הפנימי של הילד הופך לקול חיצוני (כתבה 7 בסדרה) זה קורה ברגעים הכי שבריריים: הילד נכשל במשהו קטן, ננזף, או רב עם חבר. ואז יוצא ממנו המשפט שמכווץ לך את הלב: "אני שונא את עצמי" או גרסה אחרת: "אני הכי גרוע שיש" "אני לא שווה כלום" "הלוואי שלא הייתי קיים" אנחנו עומדים מולו – ולא מאמינים שזה מה שהוא מרגיש. אבל הוא מאמין לזה. כי זה מה שהוא שומע בתוכו. מה עומד מאחורי המשפט הזה? זו לא דרמה. לא מניפולציה. ולא “חיפוש תשומת לב”. זה קול פנימי שנולד מרגש עמוק של כישלון, בדידות, חוסר

כתבה מספר 6 בסדרה: "כל הדברים שהילד שלי מרגיש – אבל לא יודע להגיד לי " הוא קיבל ציון נמוך במבחן? הוא לא נבחר לקבוצת הכדורגל? הוא ראה שילד אחר קיבל מחמאה? והתגובה? "לא אכפת לי." "זה גם ככה לא מעניין אותי..." "גם ככה זה מטומטם." וזה נשמע כאילו הילד אדיש. אבל בעצם, זו לא אדישות – זו הגנה . “לא אכפת לי” הוא לפעמים הדרך הכי אמיצה להגיד “זה פגע בי” ילדים (וגם מבוגרים) לא תמיד מרשים לעצמם להרגיש פגיעים. כשכואב – לפעמים יותר קל לבנות חומה מאשר להודות בכאב. אז הם אומרים לנו (ולעצמם):