איך לחזק את הילד כך שיהיה פתוח לסיטואציות חברתיות חדשות?

כהורים, אנו רוצים לראות את ילדינו יוצרים קשרים בקלות, מתחברים לחברים חדשים ונהנים מסיטואציות חברתיות. אבל יש ילדים שמתמודדים עם חששות או קושי אחר במעברים חברתיים, מה שמקשה עליהם להיפתח ולהשתלב. במקום לרוץ למשחקים עם ילדים אחרים, הם עשויים להעדיף להסתגר, לשחק לבד או להתקשות ליזום שיחות.

יש ילדים שמתמודדים עם חששות או קושי אחר במעברים חברתיים, מה שמקשה עליהם להיפתח ולהשתלב

כמה השערות שלי לגבי מה קורה שם

הדרך הטובה ביותר לעזור לילד היא להבין למה הוא מתקשה. להלן כמה סיבות נפוצות:

1. רגישות גבוהה – ילדים שמודעים מאוד לפרטים קטנים, לתגובות של אחרים ולניואנסים רגשיים עלולים לחשוש מדחייה או מהערכה שלילית. זה אבסורד כי הרבה פעמים - הם בעצמם השופטים הכי חמורים של עצמם. 

2. חוויות עבר לא נעימות – אם הילד חווה דחייה חברתית, לעג או כישלון ביצירת קשרים, הוא עלול לפתח חרדה סביב סיטואציות דומות. שוב אני מדגיש פה, שלא חייב שילדים אחרים באמת עשו לו משהו, אלא מספיק שהוא היה רגיש מאוד באותה הסיטואציה ושפט את עצמו לחומרה, או שפט לחומרה מבט של אחד הילדים עליו, ופירש אותו כמבט מזלזל. 

3. פערים בהתפתחות שפתית או תקשורתית – ילדים שחווים קשיים בביטוי מילולי או בהבנת סיטואציות חברתיות עלולים להימנע מאינטראקציות כדי להימנע מתחושת תסכול. זה יכול להיות בגלל פער אובייקטיבי שקיים בהם, וזה יכול גם להיות בגלל שאף אחד לא לימד אותם בעבר מה לעשות כשרוצים לגשת לחבר חדש או איך פותרים ויכוח. אלה מיומנויות שדורשות הקנייה לא פחות מלימוד השפה או המספרים.

4. העדפה אישיותית – יש ילדים שפשוט נמשכים לאינטראקציות אחד-על-אחד או זקוקים לזמן הסתגלות לפני שהם מרגישים בנוח בקבוצה. אני מכיר אישית המון ילדים שלפני שהם יסכימו לשחק - הם צריכים להתבונן קודם כדי לדעת מה מצפה להם. אנחנו נוטים לפרש את ההתבוננות הזו בשלל אבחנות, אבל האמת היא שאם ניתן להם טיפה זמן, ואם הם לא ירגישו מאויימים - הם יגשו מיוזמתם.

5. חוסר ביטחון עצמי – כאשר הילד לא מאמין ביכולת שלו להשתלב או להיות רצוי בחברה, הוא עלול להימנע לחלוטין מאינטראקציות חברתיות. הבעיה עם חוסר ביטחון עצמי היא שזה בעיית הביצה והתרנגולת: בגלל חוויות לא נעימות הביטחון העצמי יורד, וכשהביטחון העצמי יורד הילד נמנע מחוויות, ולכן לא צובר הצלחות, וחוזר חלילה. 

   
   

חמש דרכים לחזק את הילד לקראת מפגשים חברתיים

1. יצירת חוויות חברתיות מוצלחות קטנות - התחילו בסיטואציות קטנות ובטוחות – הזמינו חבר אחד הביתה, ארגנו מפגש במקום מוכר או בחרו פעילות שבה הילד מרגיש בנוח. כל הצלחה קטנה תבנה את הביטחון שלו.

   
   

   

   תחילו בסיטואציות קטנות ובטוחות – הזמינו חבר אחד הביתה

   
   

2. משחקי תפקידים וסימולציות - לפני סיטואציות חברתיות חדשות, תרגלו יחד סיטואציות אפשריות – איך מצטרפים למשחק? איך אומרים "אפשר לשחק איתך?"? שיחה מקדימה והדמיה יכולים להקל משמעותית על החרדה.

3. חיזוק יוזמה והבעה עצמית - עודדו את הילד לשתף ברעיונות, לספר סיפורים ולתרגל שיחה יומיומית בסביבה בטוחה. ככל שהוא יתנסה יותר בבית, כך יהיה לו קל יותר ליישם זאת מחוץ לבית.

4. הצגת חוויות חיוביות מחיי הילד עצמו - הזכירו לו רגעים שבהם הצליח להשתלב וליהנות, גם אם היו קטנים. "זוכר איך שיחקת עם יואב בגינה? איך הרגשת?" חיזוק זיכרונות חיוביים מגביר תחושת מסוגלות.

5. לדבר על החששות ולתת לגיטימציה - אוקי זה אחד חשוב, למרות שהוא אחרון. אם הילד מביע חשש – אל תמהרו להפריך אותו. אל תמהרו להגיד: "אבל למה אתה חושש מזה? מה כבר יכול לקרות?!". במקום זאת, הקשיבו, הביעו אמפתיה והציעו דרך חשיבה מחזקת: "אני מבין שאתה חושש, זה טבעי."

הצלחה גדולה בצעדים קטנים

אתם יודעים, לילדים אני אומר "תדמיין את עצמך מצליח, לפני שאתה מבצע את התרגיל; כי הצלחה היא קודם כל בראש ורק אחר כך במציאות". נסו לעשות את אותו הדבר במקרה הזה.

ובכל מקרה, כשילדים מקבלים תמיכה מתאימה ולומדים להתמודד עם האתגרים שלהם בקצב שלהם, הם יכולים לפתח ביטחון עצמי ולמצוא את הדרך שלהם בתוך העולם החברתי. כהורים, התפקיד שלנו הוא לא לדחוף אותם בכוח, אלא להאיר להם את הדרך, לתת להם את הכלים המתאימים ולעודד אותם לראות שהם מסוגלים.

התפקיד שלנו הוא לא לדחוף אותם בכוח, אלא להאיר להם את הדרך, לתת להם את הכלים המתאימים ולעודד אותם לראות שהם מסוגלים.