הרגע הזה שבו הילד חוזר מהחוג בפנים נפולות ואומר "לא רוצה ללכת יותר!" מוכר לך? אולי הוא בכלל לא רצה לנסות מלכתחילה, ואתם שכנעתם אותו כי היה נראה שזה בדיוק מה שהוא צריך. אולי הוא התחיל עם התלהבות, אבל אחרי כמה שיעורים, משהו השתנה והוא התחיל למצוא תירוצים למה לא ללכת. בתור הורים, זה מתסכל. אתם רוצים להעשיר אותו, לתת לו הזדמנות, לראות אותו פורח, והוא פשוט מסרב.
זה לא כי הוא "עצלן" או "מפונק". לרוב, זה קורה בגלל סיבה עמוקה יותר – וחשוב להבין אותה.
אז למה בעצם הילד לא מצליח להתחבר לחוג?
הרבה ילדים מתקשים להיכנס למסגרת חדשה. דמיינו שאתם נכנסים בפעם הראשונה לכיתה שבה כולם כבר מכירים אחד את השני, מבינים את הכללים ומשחקים יחד – אבל אתם לא. התחושה הזו יכולה להיות מלחיצה מאוד. ילדים שחווים קשיים חברתיים עלולים להרגיש שהם "מחוץ למשחק" כבר מהרגע הראשון.
מעבר לזה, יש ילדים שפשוט לא מרגישים הצלחה בחוגים. אם הם מרגישים שהם נשארים מאחור או מתקשים לעמוד בקצב של אחרים, זה יכול לערער להם את הביטחון. הם חושבים לעצמם, "אם אני לא מצליח, למה שאני אמשיך לבוא?". עבורם, זה הרבה יותר מסתם חוג – זה מבחן. ואם הם מרגישים שהם לא עומדים בציפיות (של עצמם או של אחרים), הם מעדיפים להימנע.
יש גם ילדים שזקוקים לסביבה שמתאימה להם יותר. לא כל חוג בנוי כך שכל ילד יוכל להרגיש בו שייך. בחוגים עם קבוצות גדולות ומדריך שצריך להספיק ללמד תרגילים טכניים, קל מאוד שילד עם קשיים חברתיים או רגשיים ירגיש שקוף, או אפילו לא רצוי. אם אין שם דמות שתתמוך בו, הוא ייסוג לאחור ויאבד עניין מהר מאוד.
למה חשוב להתמודד עם הקושי הזה ולא פשוט לתת לו לוותר?
כהורים, לפעמים עולה בנו המחשבה – "אז אולי זה פשוט לא בשבילו. למה להכריח?". אני מסכים שאין טעם להכריח ילד להישאר במסגרת שלא מתאימה לו, אבל יש פה משהו עמוק יותר: אם בכל פעם שהוא נתקל בקושי הוא יבחר לפרוש, איזו חוויה הוא לוקח איתו להמשך החיים?
ילד שמפסיק מסגרת כי היה לו קשה, לא רק נשאר בלי החוג – הוא גם נשאר עם תחושת כישלון. עם הזמן, הוא עלול להתחיל להאמין שאם משהו מאתגר אותו, זה סימן שהוא לא מתאים לו. זה ילווה אותו גם בעתיד – בכל פעם שתהיה מסגרת חדשה, בית ספר חדש, חברים חדשים. הוא יזכור איך הרגיש כשניסה להיכנס לחוג ונכשל, ויחשוש לחוות את זה שוב.
לעומת זאת, אם הוא מצליח לעבור את הקושי, אפילו קצת, זה משנה לו את כל התמונה. הוא לומד שאפשר להשתפר, שהוא לא חייב להרגיש נוח מההתחלה, אבל עם הזמן – הוא יכול למצוא את המקום שלו. זה מלמד אותו שהתמודדות עם קושי היא לא סיבה לוותר, אלא שלב בדרך. וכשהוא מצליח, הוא גם מתמלא בגאווה.
ילד שמצליח להתמודד עם קושי בחוג ילמד להתמודד גם עם קשיים אחרים. הוא יסתובב עם תחושת מסוגלות גבוהה יותר, עם ביטחון עצמי, ועם הידיעה שגם אם לא הולך לו בהתחלה – זה לא אומר שזה אבוד.
אז איך אפשר לעזור לו?
הדבר הראשון הוא לבחור מסגרת שתהיה מותאמת לקצב שלו. יש ילדים שפורחים בקבוצות קטנות יותר, שבהן יש יחס אישי מהמדריך, מקום לכל ילד להרגיש משמעותי, ואווירה שמעודדת חיזוקים חיוביים ולא רק תחרות.
בנוסף, כדאי לשלב מרכיבים רגשיים וחברתיים. חוג שמתמקד רק בביצועים טכניים לא תמיד מתאים לילדים שזקוקים לביטחון ולתחושת שייכות. כשיש דגש גם על עבודה אישית, על קשרים עם אחרים ועל תהליכים רגשיים, הסיכוי שהילד יתמיד ויצליח עולה משמעותית.
ובעיקר – חשוב לתת לילד חוויות הצלחה קטנות. במקום לצפות ממנו להרגיש שייך מהיום הראשון, צריך לעזור לו לצבור רגעים קטנים של הצלחה, שיתנו לו את התחושה שהוא מסוגל. נסו לשדר לו שעצם זה שהוא ניסה משהו חדש - זה כבר ניצחון קטן. פרגנו על כך שהצליח להכיר חבר חדש. ועל כך שהתאמץ להכיר את התרגילים החדשים.
זו בדיוק הסיבה שאני מאמין בקבוצות קטנות של אומנויות לחימה עם דגש רגשי-חברתי. זה לא רק חוג – זו מסגרת שתומכת בילדים שצריכים יותר, שרוצים להרגיש חלק ממשהו אבל לא תמיד יודעים איך להתחיל. אנחנו יוצרים מרחב שבו כל ילד יכול להרגיש שהוא שייך, שמישהו רואה אותו באמת, ושהוא לא חייב להיות הכי חזק או הכי מהיר כדי להרגיש הצלחה.
אז אם הילד שלכם מתקשה להתחבר לחוגים, אל תמהרו להסיק שזה פשוט לא בשבילו. אולי הוא פשוט צריך מסגרת אחרת – כזו שתבין אותו, תלווה אותו ותיתן לו כלים להתמודד עם האתגרים בדרך לצמיחה.
 | אביב מוצפי הוא מטפל באומנויות לחימה, ומחנך בחינוך המיוחד. הקים את חברת "טייגר כישורי חיים" שהפעילה עד היום את תכנית הדגל שלה ללימודי כישורי חיים דרך אומנויות לחימה במעל 400 בתי ספר בארץ, עם צוות של כ-50 מדריכים. מטפל בחיפה בקבוצות קטנות דרך אומנויות לחימה לגילאי 6-12. למילוי שאלון התאמה - https://forms.gle/HLv515ZR6Ss4bWeT6 |
Comments