אחד המרכיבים הבולטים ביותר בהכוונת-העל של מערכת החינוך ככזו שממוקדת בתוצרים ולא באנשים, הוא תרבות האיבחונים. הסיבה היחידה שיש לנו לגשת לאבחן איזה קושי יש לתלמיד מסוים, היא שאנחנו רוצים שהוא יצליח לעשות משהו שהוא איננו מצליח לעשות. ולמה קבענו שה"משהו" הזה הוא מה שהילד אמור לעשות (כמו לקבל ציון מסוים, או לנהל מחברת, או להיות בשקט בכיתה…?)
דמיינו לכם בית ספר שמאבחן חוזקות. כזה בית ספר שהדבר הכי חשוב בכל דרגות הקיום שלו הוא שכולם יבינו במה הילד הזה חזק, מה הוא נועד לעשות, ולתת לו (במקום כדור) את ההזדמנויות לבטא את מה שהוא כן מסוגל לבטא. בכל הכוח אותו בית ספר יתעקש עם הוריו של התלמיד, שעליהם (במקום לקחת את הילד לטיפול) לעשות הכל כדי שהילד יהיה במסגרת X או Y שנותנות ביטוי לחוזקותיו. בעצם, הם לא יצטרכו לעבוד קשה… כי הילד ירצה זאת מעצמו.
על פי מחקרי גאלופ ישנן כמה תמות (תחומים) שמוגדרות כחוזקות בבני אדם. לקחתי את הממצאים של העבודה המופלאה הזו (שעוד עליה תוכלו לקרוא בספר "עכשיו, גלה את חוזקותיך!") וניסיתי אותה בעבודתי עם ילדים. גיליתי, שישנן כ-10 חוזקות עיקריות שחוזרות על עצמן, ועוזרות לנו לקבל מושג כללי לגבי מה היכולות הגבוהות המיוחדות של ילדים.
להורדת PDF – עשר החוזקות הנפוצות בילדים ביסודי
בואו נצלול רגע וננסה להבין מה כל חוזקה אומרת.
ביטחון ואמונה בעצמי – ילד שיודע מה הוא שווה ואין לו ספק שכל מה שירצה בחיים – יוכל להשיג. אם להיות כנה, לא נתקלתי אישית הרבה בחוזקה הזו, כי רוב הילדים שהגיעו אליי לתהליכי העצמה אישית היו כאלה שאין להם אותה (הגיוני :-)), ולכן נדרשו לחיזוק חיצוני מאורגן שיביא אותם לאמונה בעצמם. אבל בכל שאר החוזקות נתקלתי עשרות ומאות פעמים:
תחרותיות – כיף לילד להתחרות, וכשיש תחרות הוא תמיד הראשון להשתתף ולהוכיח את עצמו. אבל, הוא גם מפחד ממנה. כי הפסד בתחרות גורם לו להרגיש "אפס". ברגע של הפסד, הוא מאבד משמעות לחיים, או אם להיות פחות דרמטיים, הדימוי העצמי שלו יורד לרצפה. תחרותיות היא חוזקה שהרבה פעמים נראה שהיא "שלילית" או מזיקה לילד, בדיוק בגלל זה; המקרים שבהם הילד מתאכזב עד עמקי נשמתו קשים לנו מאוד. העזרה שלנו במקרים כאלה היא קודם כל לא להכחיש שמשהו עצוב קרה: ההפסד עבור הילד הוא לא חוויה של מה בכך, והוא באמת מקנה לה המון משמעות. לכן, אם נגיד משהו בסגנון של "לא קרה כלום! זה רק משחק…" אנחנו ממש נאבד את הקשב של הילד ונעצבן אותו עוד יותר. יש משמעות גדולה בלהתחבר לילד בכאב שלו, להבין שהיה לו חשוב מאוד לנצח, ולתת לו את הזמן להתאושש מהחוויה. בזמן הזה לא יעזור מאיתנו לדרוש ממנו להיכנס לפרופורציות; זה יקרה מאוחר יותר ולבד, אם לימדנו את הילד כמה טכניקות כדי להרגע ממצב רוח רע.
עזרה לזולת – כשיש מישהו שצריך עזרה – הילד שם. הוא טוב בהדרכה ובחניכה. יותר מזה, הוא צריך להרגיש נצרך. לכן, כשנשים אותו בקרבת ילדים חלשים ממנו שזקוקים לעזרתו, הוא יהיה בשיאו.
הישגיות – הילד צריך לנצח את עצמו. כשמראים לו בבירור את היעד הבא – הוא ימצא את הדרך להגשים אותו. ילדים כאלה ימצאו את עצמם פורחים במקום כמו אומנויות לחימה, שיש שם חגורות בצבעים שונים (=יעדים שונים ומגוונים) ובתנאי שהדרך להשגת החגורה הבאה היא ברורה.
תכנון ואירגון – ילדים אלו צריכים לדעת מה קורה מתי ואיפה. הם טובים בלתכנן אירועים. שימו לב, לא מדובר על ילדים שהכל מסודר אצלם. הם יכולים להיות בלגאניסטיים רציניים שהמחברות שלהם מקומטות ומקושקשות. זה לא קשור. הילדים האלה מרגישים לא בנוח כאשר משתנות תכניות: אם היו אמורים לצאת לנסיעה עם המשפחה והיא מתבטלת ברגע האחרון – אלה הילדים שיתקשו לקבל את השינוי.
חשיבה עתידית – ילדים שאוהבים לחשוב על מה יהיה ולא מתעכבים על בעיות קטנות בהווה. אלו הם ילדים שאוהבים לחלום בהקיץ, ונראה אותם כ"מעופפים". אני אגלה לכם שיש להם מתנה מופלאה: כשהם נתקלים בבעיה כלשהי, יש להם יכולת להתרחק ולא לתת למאורע להשבית אותם. זה לא אומר שהם לא ילדים רגישים! הם מאוד רגישים. אבל בעלי יכולת טובה להימנע מהצפה ממשהו נקודתי. למשל, ילד בן 6 במועדון הקראטה שלי קיבל ממני הערה על התנהגות שלילית כלשהי במהלך האימון. זה השפיע עליו ולא היה לו נעים. בסוף האימון אמא שלו ראתה שהוא מתוסכל מהיחס שלי אליו, ושאלה אותו אם הוא רוצה שהיא תגיד לי משהו בשמו. הוא אמר: "תגידי לסנסאי אביב שאני רוצה להיות חגורה שחורה". ילד אחר היה נשאר תקוע בארוע הנקודתי, והוא לעומת זאת, מחובר לחלום שלו כל כך, וזה מה שמרים אותו ממקומות נמוכים.
סקרנות – ילדים שמרותקים מהסברים על איך עובדים דברים. איך הטבע פועל. זה ילד שכשתכניסו אותו לסביבה עתירת ידע אתם תראו את הברק בעיניים שלו: בספרייה, במוזיאון מיוחד, ו…בטבע הפתוח 🙂
אחריות ואמינות – ילדים שאפשר לסמוך עליהם, ושהם מחפשים צדק. אם קורה משהו לא צודק – ילד כזה ילחם שהצדק ייצא לאור. אנחנו נראה אותם מאוד מתוסכלים כאשר המורה נותנת לכיתה השנייה את הזכות לשחק במגרש בהפסקה, למרות שזה תורה של הכיתה הראשונה. מקרים כאלה מחרפנים אותם, והם יבואו הביתה מאוד עמוסים.
עמידה מול קהל – הילדים האלה מרגישים משמעותיים כשיש להם קהל. קל להם לדבר מול הרבה אנשים, והם אוהבים להופיע.
מערכות יחסים – ילדים שאם יש להם אפשרות – הם יעדיפו לחוות חוויה מסוימת ביחד עם עוד מישהו. אחרי הצהריים הם יבקשו לפגוש חברים, ואם יש טיול או ארוע מחוץ לעיר, הם יבקשו להביא חבר איתם. זה לא רק "מגן" עליהם מפני מבוכה של להיות לבד, אלא זה באמת יותר משמעותי עבורם לחוות שמחה עם עוד מישהו.
מה עושים אחרי שזיהינו את החוזקה?
מה שנותר לעשות עכשיו, זה לעצב לילד הזדמנויות לבטא את החוזקה שלו.
זהו.
המעבר צריך להיות ממוסד שמארגן לכל הילדים את אותה החוויה (שיעור פרונטלי לכולם, שיעור מעבדה לכולם, סרטון לכולם) – למוסד שמארגן חוויה המיועדת לחוזקות מסוימות:
לאוהבי העמידה מול קהל – שיעורי דרמה ותפקידים הדרכתיים בבית הספר; לאחראים ולאמינים – תפקיד בתחום הגישור בין ילדים בבית הספר; להישגיים – סילבוס שנתי עם היעד השנתי שלו ועם חלוקה לעשרות יעדי ביניים ברי-השגה; לאוהבים לעזור לזולת – תפקידי חניכה לאלו הנמוכים מהם תפקודית שיכולים להיתרם מהם.
ו…נראה לי שהבנתם 🙂
בהצלחה!
נ.ב. – הצלחתם להתאים לתלמיד שלכם מסלול צמיחה מעצים שנשען על החוזקות שלו? ספרו לי בתגובות.
Comments