כתבה #1 בסדרה: תסכול? או עייפות רגשית? מה באמת עומד מאחורי ההתפרצות של הילד שלך?

זה מתחיל בסיטואציה מוכרת:

השעה שבע בערב.

ערב רגיל, אבל בשביל הילד, היה שם משהו מתסכל.

והוא צורח. "לא רוצה את זה!"

נכנס לחדר. טורק את הדלת.

מה קורה פה?

רובנו בשלב הזה אומרים לעצמנו:

"הוא מתוסכל. אולי בגלל משהו שקרה בבית הספר. אולי עייף. אולי סתם בודק גבולות."

אבל מה אם נאמר שיש שם עוד שכבה?

עייפות רגשית – מה שהילד לא יודע לבטא במילים

אנחנו רגילים לזהות עייפות פיזית – ילד שמפהק, נשכב על הספה, מדבר פחות.

אבל עייפות רגשית נראית אחרת:

* היא יכולה להתבטא בזעם פתאומי

* היא תצא על דברים קטנים שאין להם קשר לבעיה

* והיא תמיד רומזת שהילד מבקש הקלה

ילד לא אומר "עברתי יום רגשי עמוס, אני צריך זמן לעצמי."

הוא אומר: "זה מגעיל!" או "אתם אף פעם לא מקשיבים לי!"

מה יוצר עייפות רגשית?

הילדים שלנו חיים בעולם מלא גירויים – חברתיים, לימודיים, חושיים.

במהלך היום הם:

* קולטים מתח בין חברים

* מרגישים שיפוטיות מחברים וממבוגרים

* מתאמצים להבין כללים לא כתובים

* שומרים בפנים מחשבות ורגשות

כשהם בבית – הבית הוא המקום הבטוח לפרוק.

ולפעמים, זה ייראה כאילו הם "עושים דווקא".

אבל בעצם – הם שואלים שאלה רגשית סמויה:

"אתם עדיין אוהבים אותי גם כשאני לא מאופס?"

מה הילד באמת צריך באותו רגע?

לפעמים הפתרון הוא לא לתקן – אלא לראות.

הורים שואלים: "מה לעשות כשהוא צורח?"

אבל שאלה טובה יותר היא:

"איך אני הופך להיות העוגן הרגשי שלו – גם כשהוא שוקע?"

כמה אפשרויות פשוטות:

* שתיקה מכילה – לא כל התפרצות דורשת תגובה. לפעמים שקט שמכיל שווה יותר מאלף מילים.

(הורים אצלנו במרכז בהדרכות החודשיות עם הדר לומדים על "השהייה" – לחכות שניה לפני שמגיבים. גם עבור עצמנו, גם עבור הילד.)

* זמן יחד שקט – "בא לך לשבת איתי רגע בספה?" – בלי שיחה, בלי חקירה.

* מגע גופני רך – חיבוק נעים. נוכחות פיזית עדינה.

* תשומת לב למה שהוא לא אמר – לפעמים ההתנהגות מדברת בשם הלב.

ואם זה קורה שוב ושוב?

אם הילד חווה עייפות רגשית קבועה – זו נורה אדומה לכך שהוא חי בעומס מתמשך.

הפתרון הוא לא רק בבית – אלא גם בשינוי הקצב של הילד:

* האם הוא צריך פחות חוגים?

* האם הוא מקבל מספיק זמן לבד?

* האם יש לו מקום שבו מותר לו להרגיש – גם בלי להיות מושלם?

לסיום,

הילדים שלנו אולי לא יגידו "אני עייף רגשית".

אבל הם כן יבטאו זאת – דרך הדמעות, הכעסים, השתיקות...

אנחנו לא צריכים להבין הכל – רק להיות שם.

לפעמים נוכחות רגועה של הורה היא הפתרון הכי עמוק שאפשר להציע.

לא לתקן. לא להרגיע. פשוט להיות.

ולסמן להם:

"אני רואה אותך, גם כשקשה לך עם עצמך."

==============

מעוניינים במידע על המרכז לליווי רגשי דרך אומנויות לחימה הקרוב אליכם? שילחו לי הודעה, אני משיב אישית ללא "בוטים"😅