השנה עליתי לכיתה ה'. את כבר לא איתי אבל את רואה אותי במסדרונות. היום ראית אותי מחכה על הספסל ליד החדר של המנהלת. שאלת אותי "מה קרה?" ועניתי לך ש"המורה למדעים צעקה עליי שאצא מהכיתה". ואת ענית לי משפט שעשה לי הרגשה נוראית. ענית לי "מהיכרותי איתך יש סיבה שהמורה צעקה עליך…".
אולי את לא שמת לב אבל לא ידעתי מה לענות לך. כאילו, ידעתי שאת צודקת, אבל את גם לא צודקת. כי אני עכשיו בכיתה ה', וכבר לא בכיתה ד'. ואת מכירה "אותי של כיתה ד' "…
אני לא רוצה שתדברו שתיכן יחד, את והמורה למדעים. כי אז תבואו שתיכן אליי ותסתכלו עליי מלמעלה בעיניים הפתוחות האלה, ותגידו למה אני לא משתנה. למה אני לא מתנהג יפה. ובעצם זה לא נכון שלא השתניתי.
אני הלכתי להביא דברים מהתא שלי! באתי להתארגן לשיעור! לא הסתובבתי בכלל. המורה למדעים ביקשה שנתארגן לשיעור אז התארגנתי. בדרך פשוט יונתן אמר לי "יא איטי" אז דחפתי אותו שיזוז לי מהדרך… ודווקא את זה את ראית. אני באתי להתארגן לשיעור!
את מצפה שאני אהיה רובוט ואלך להביא דברים ולא אתייחס ליונתן המגעיל הזה? בא לי לחנוק אותו…
לא משנה. אבל באמת שהשתניתי.
והשתניתי בעוד דברים. את יודעת שבשיעור ספורט אני וגיא עוזרים למורה להוציא ולהכניס את החישוקים? את יודעת שבהפסקה ראיתי את סיון שנפלה ועזרתי לה לבוא למזכירות? ואת יודעת שכשלביא שוכח את האוכל אני נותן לו משלי?
ברור שהשתניתי. אל תגידי לי שלא.
אבל כשאת כבר אומרת לי שלא השתניתי, זה כל כך מעצבן אותי, שאני חוזר להיות עצמי של כיתה ד'.
=============================
נושא להדרכה למורות:
ההיכרות שלנו עם הילד היא לפעמים המכשול הכי גדול לקשר שלנו איתו. יש לנו הנחות יסוד ומידע שאולי אינם רלוונטיים עוד.
הכוח הנדרש כדי להתחיל להכיר מישהו מחדש הוא עצום. זה אומר קודם כל לשכוח את הקיים; הקיים שכל כך התאמצנו לאחסן במגירה המתאימה במוח כדי לשלוף אותו מתי שנצטרך (בישיבות ציונים, דיווחים להורים, התייעצויות בתוך סגל בית הספר וכו'). וזה אומר גם להתאמץ לחזר אחרי הילד כדי להכיר מה השתנה בו: התחביבים החדשים, חברים חדשים, החלטות חדשות שלו… וחיזורים עושים הרי רק בתחילת הקשר…
אבל זה אפשרי. ואת כל זה אפשר לנסות או בפרטני, או בשיעור כישורי חיים (כמו שעשיתי היום עם תלמידיי והם שמחו על ההזדמנות לחדש לחבריהם), עם הפוסטר/דף העבודה הבא:
להורדה כ-PDF – בוא נכיר מחדש
Comments