בשנתיים האחרונות גובר בישראל השימוש במונח SEL, שמשמעו "למידה חברתית-רגשית". הוא קודם כל אומר שיש פה צורך בלמידה - והיא שונה מהלמידה המסורתית בבתי הספר (אנגלית, מתמטיקה, ספרות וכו'). באתי לעשות לכם סדר ולהציג לכם במפורש שלוש נקודות חשובות: 1- הילד שלכם זקוק לתהליך סדור של למידה בעולם הרגשי; 2- עושים את זה דרך קבוצות חברתיות; ו-3 - יש לכם ההורים חלק מאוד מסויים בכל התהליך הזה.
אביב מוצפי
מהי למידה חברתית-רגשית (SEL)?
לפי אתר edutopia.org, מומחים מסכימים שיש מספר מיומנויות חשובות מיומנויות שיכולות לנבא הצלחה של ילדים במערכות היחסים שלהם ובאתגרים השונים שאותם הם פוגשים. לא רק שמיומנויות אלה ניתנות לרכישה, חלה עלינו המחנכים חובה לעשות כל שביכולתנו כדי להכשיר את ילדינו לרכוש אותן. להלן המיומנויות:
1. מודעות עצמית
מהן המחשבות שלי? מהם הרגשות שלי?
מה גורם למחשבות ולרגשות הללו?
איך אני יכול לבטא את המחשבות והרגשות האלו בדרכים לגיטימיות?
2. ניהול עצמי
אילו תגובות שונות אני יכול לנקוט לאירועים שקורים לי?
איך להגיב באופן שיקדם אותי ולא יסב לי נזק?
3. מודעות חברתית
איך אוכל להבין מחשבות ורגשות של אחרים?
איך אוכל להבין את הסיבות לרגשותיהם ולמחשבותיהם?
4. מיומנויות חברתיות
אילו פעולות משפיעות לטובה על מערכות יחסים? ואילו פעולות משפיעות לרעה?
איך לתקשר את הרצונות שלי לאחרים?
איך לתקשר עם אחרים כך שירגישו שאני מבין את הרצונות שלהם?
5. קבלת החלטות
אילו השלכות יש להחלטות שלי?
איך ההחלטות שלי מיושרות עם הערכים שלי?
איך אוכל לפתור בעיות באופן יצירתי?
למה חשובות המיומנויות האלה בדיוק?
מחקרים שאספו נתונים מ-30 השנים האחרונות מראים, שתלמידים שהשתתפו בתוכניות SEL לשיפור 5 המיומנויות המוזכרות מעלה - הצליחו בלימודים באופן מובהק יותר מאשר תלמידים שלא השתתפו בתוכניות כאלה. הם גם הראו הפחתה באגרסיביות, הפחתה במתח נפשי, וגישה בריאה יותר כלפי עצמם וכלפי סביבתם.
הסיבה היא פשוטה: ילד שמכיר טוב יותר את עצמו ויש לו גישה לסל כלים עשיר כאשר הוא
נתקל בקושי - נוטה להתמודד ופחות "לשבור את הכלים".
למה ידע בניהול מערכות יחסים משפר הישגים לימודיים?
התובנה הזו נולדה אחרי שנבחנו תוצאותיהן של מעל 213 תוכניות ללמידה חברתית-רגשית בבתי ספר בארה"ב - והתשובה היא: כי ההישגים הלימודיים של הילד שלנו קשורים באיך הוא יוצר קשר עם המורים שלו, ועם חבריו בקבוצת השווים. אם הוא יודע ליצור את הקשרים האלה ולשמור עליהם יציבים - מתאפשרת ההתפתחות האקדמית שלו. אם הוא מתקשה ליצור את הקשרים ולשמור עליהם - ההתפתחות האקדמית תתעכב.
ואם נחשוב על זה - זה גם הגיוני. אני לא יכול ללמוד משהו חדש אם אינני יודע לתת אמון באחרים או לרכוש את אמונם. אם אני לא מאמין באף אחד או לא סומך על אף אחד, אחיה בתחושה הישרדותית, ובעיקר אנסה להימנע מהעולם; במקום להיפתח אליו.
למה ויסות עצמי חשוב להצלחה של הילד בלימודים?
ויסות עצמי הוא היכולת של הילד "להנמיך" או "להגביר" את עצמו (דמו בראשכם כפתור של "ווליום" של הרדיו...שמנמיך ומגביר את הקול). במילים אחרות, על הילד להצליח לנהל את המחשבות שלו, הרגשות שלו וההתנהגויות שלו כדי להצליח בלימודים. פה גם נכנסת מיומנות נוספת - והיא של פתרון בעיות. "מה עליי לעשות כאשר אני עומד לפני מבחן או תרגיל חשוב ואני לחוץ?" או "מה עליי לעשות כשאני פוחד לא להצליח, או לענות תשובה שגויה בכיתה?".
הרבה ילדים שאנו פוגשים בתוכניות שלנו ב"טייגר כישורי חיים", נתקלים בקושי קטן ו"מגיעים לפיצוץ". אין את החלק הזה באמצע של התמודדות עם הקושי. הם בטוחים שדברים ילכו כמו שהם רוצים, ואין להם את הכלים הרגשיים לעמוד בפני מצב שבו רצונותיהם לא באים על סיפוקם.
אז איפה ואיך לומדים מיומנויות חברתיות-רגשיות?
למידה חברתית רגשית יכולה להיות בפורמט של "אחד על אחד", אך זהו פורמט עם תקרת זכוכית. משמע - קשה יהיה להגשים את מטרות הלמידה באופן הזה. כמו ששמעתי מהרבה הורים בעבר, "הילד שלי נפלא באחד על אחד! הקושי שלו הוא בקבוצה".
ואכן כך! הלמידה המומלצת והיעילה ביותר של מיומנויות אלה תהיה בקבוצה, אבל כמה דגשים לקבוצה כזו:
זו צריכה להיות קבוצה מוגבלת בגודלה, סביב 8-10 תלמידים באופן האידיאלי. יותר תלמידים מזה ולא יתאפשר להגיע לרמות שיח עמוקות, שיעזרו לילדים לרכוש את המושגים בתהליך הזה, כמו "ויסות עצמי", "שליטה עצמית", "מרחב אישי" ו"קבלת החלטות".
מוביל הקבוצה צריך להיות מקצוען בכמה מיומנויות במקביל, ביניהן יכולת גבוהה ליצירת קשר בלתי-מאיים עם חניכי הקבוצה, ובנוסף - ידע ויכולת לגייס את כוח הקבוצה לטובת הפרט. יש כוח גדול מאוד בקבוצה, ומוביל הקבוצה חייב לשלוט בו ולא להישלט על ידיו.
תמיכה של ההורים בהתמדה בהגעה לקבוצה. ילדים שמגיעים לקבוצות כאלה נוטים להתפרק כשיש קושי. ולבוא הביתה ולנגן את התקליט המוכר: "אני רוצה לפרוש מהחוג/קבוצה". ההורים צריכים להכיר את זה ובמקום לשתף פעולה ולהוציא אותם מהקבוצה (מהלך שלא רק לא מקדם את הילד אלא מזיק לביטחון העצמי שלו; כי הוא יוצא מהקבוצה בתחושת כישלון) - להוות משענת תומכת אבל אסרטיבית במסר "לפרוש זו לא אופציה. אפשר לנסות לפתור את העניין שקשה לך בדרך אחרת, מול המדריך".
אז אם כבר הזכרנו את זה - מה תפקיד ההורים?
אני הולך להפתיע אתכם ולצמצם את מרחבי ההשפעה של ההורים לכדי גורם אחד ספציפי שניתן לעבוד עליו בכל בית, בכל רגע נתון, בכל יום מימות השבוע - ובכך לשפר את יכולתו של הילד לצלוח אתגרים רגשיים-חברתיים.
מוכנים?
הגורם הזה הוא - גבולות בבית כהזדמנות לצמיחה.
הורים שלא מצליחים להציב גבולות ברורים בבית (כי הם חושבים שזה פוגע באושר של הילד, או ביחסים שלהם איתו, או מכל סיבה שלא תהיה) - בעצם עושים נזק גדול. כי הילד שלא נדרש לעמוד בגבולות בבית - גדל בתחושה שהוא יכול לקבל כל מה שירצה. שריר דחיית הסיפוקים לא מתחזק, והיכולת להתמודד עם תסכול היא נמוכה מאוד.
בקבוצות חברתיות יש מן הסתם תסכולים לרוב: ילדים שלא רוצים לשחק איתי, ילדים שלא עומדים בחוקים של המשחק, חברים שפתאום הולכים להיות חברים של מישהו אחר שאני לא אוהב... ועוד מאתיים אלף דוגמאות כאלה בערך.
והילדים שלא הצליחו לעמוד במצבים כאלה, הם לרוב ילדים שהוריהם לא מבחינים עד כמה הצבת גבול בבית מצמיחה את הילד. היא מאפשרת לו לפתח ולתרגל מיומנויות שיעזרו לו עם חברים ובאירועים מורכבים בבית הספר.
זו הסיבה שכל פעם שאנו מתחילים תהליך אנו מציידים את ההורים בתמיכה בכל נושא הגבולות. הוא פשוט כזה שלא ניתן לוותר עליו.
בכתבה הבאה אציג דרך יעילה ללמד את הילד להכיר את חוזקותיו, כדי שתהיה בידיו היכולת להסליל את עצמו בעצמו להצלחה בחייו.
יש שאלות? כיתבו לי בתגובות.
רוצים להתנסות באחת מקבוצות הלמידה החברתית-רגשית דרך אומנויות לחימה שלנו?
שילחו אליי ווטסאפ עם עיר המגורים שלכם וגיל הילד, ואשלח לכם בחזרה את הפרטים על הקבוצה הקרובה לביתכם. ווטסאפ ל-054-9320620
Comments