יש סוג מסוים של בעיות שמולידות בעיות. כמו שלי למשל יש נטייה להתפזר, שגורמת לי למיקוד נמוך במשימה, שמביא אותי לאי-עמידה בדד-ליינים שהצבתי לעצמי, שמוריד לי את תחושת המסוגלות שלי, שפוגע בתקשורת שלי עם הסביבה שלי, ממלא אותי בתחושת החמצה וכו' וכו' וכו'…
בעיות שמכסות את עצמן בעוד בעיות. כמו שדה-בור מלא עשבים שהתחיל מעשב שוטה אחד.
יש ילדים שנראה לנו כאילו הם מכוסים בבעיות כאלה: קשב וריכוז, ודימוי עצמי נמוך, וחוסר שליטה עצמית, הימנעות מאירועים חברתיים וגם אי-הקשבה להורים… וזה בד"כ בא ביחד עם קשיי משמעת בבית הספר, אי מילוי משימות אישיות ושעת שינה מאוחרת בלילה… ועוד.
איפה העשב השוטה האחד הזה, איפה?!
זה כמעט בלתי אפשרי לאיש טיפול/הדרכה (ובטח ובטח להורה, שמעורב רגשית בתהליך שהילד שלו עובר) למצוא מהו העשב השוטה האחד שהתחיל את כל הסבך הזה. תרתי משמע. אבל אם היינו יודעים מהו הדבר האחד שבו עלינו להתרכז כדי לשפר את החיים של הילד שלנו – כמה נפלא זה היה, לא?!
הרי ברור שזו מערכת ושזה מורכב, אבל מהו הדבר האחד שתופס את רוב המשקל פה? שאם נשפיע עליו – נצליח לראות תוצאות אפילו בטווח הקצר (יסלחו לי המטפלים) של מספר ימים? זה אפשרי בכלל?
ילד שמתפרק בקלות, לא מאמין בעצמו, נמנע מפעילות חברתית… הם רק התסמינים.
אני מאמין שצריכה להיות דרך קלה. וגם אם מדובר בנפשו של ילד, שהיא סופר-מורכבת, יש דרך לעצב לנו תכנית פעולה קלה. רזה. בלי מיליון משאבים…כי גם ככה אין מיליון משאבים. תכנית פעולה שתמקד אותנו בדבר העיקרי שעליו נצטרך לנסות להשפיע – ולוודא שכל פעולה שלנו מכוונת להשפיע בכיוון הזה.
כל הבעיות שהורים נוטים לדבר עליהם כשהילד נמצא בקושי כלשהו ("הילד לוקח ללב, לא מאמין בעצמו, צועק ובוכה הרבה, לא מסתדר עם חברים שלו/עם האחים שלו, ממשיך להתחנן לחברים שלא רוצים בחברתו" ועוד) – הם התסמין. טרם נתקלתי בהורה שהגיע אליי עם ה"מדוע זה ככה".
זה בדרך כלל מתחיל בדימוי עצמי
גם הבעיות בעסק שלי מתחילות בדימוי עצמי 🙂 וגם הבעיות שלי מול אנשים אחרים, וגם הבעיות שלכם. לא כולן, אבל חלק גדול מהן. זה לא בהכרח אומר שהדימוי העצמי נמוך; לפעמים הוא דימוי עצמי שמספר סיפור מסוים, שלא מתאים למציאות. למשל, אם אני מספר לעצמי שאני מנהל גדול שמשחק ב"ליגה" של הגדולים, ולא ראוי לי "להתעסק" עם בעיות קטנות בעסק שלי כמו עם המזכירה או עם אחרון העובדים – סביר שזה מה שאני אשדר, וסביר שהמסר הזה יעבור אליהם, ויתחיל שורה של אירועים שבבסיסם תקשורת לקויה.
אצל ילדים זה ממש מיידי. ובחרתי להביא לכם כדוגמא את הילד התחרותי.
ילד תחרותי. לרובנו קשה מאוד ללוות אותו להצלחות, כי הוא כל הזמן עסוק בהפסדים שלו.
תחרותיות זו חוזקה – שמכוסה בהמון בעיות
כשבאים אליי הורים לילד תחרותי, הדבר האחרון שהם רוצים לדבר עליו זו התחרותיות שלו. הם כאילו יודעים שזו הבעיה והם רוצים לדבר על הפיתרון. זה גם מאוד מאיים עליהם, כי ילד תחרותי הוא ילד עוצמתי, והעוצמות האלה יוצאות בצורה מאוד לא נעימה ברוב הפעמים כאשר מדובר בהפסד.
ילד תחרותי יכול לשכוח מי אוהב אותו, ואת הדברים הטובים שהוא חווה בשנה האחרונה, בשנייה אחת. פתאום ההפסד מאפיל על הכל, ואין שום דבר יותר חשוב וחזק כרגע מהתחושה שהוא "אפס". לא משנה מה תגידו.
אבל לפי ההגדרה של חוזקה (תכונה שנולדנו איתה ושכשאנחנו מבטאים אותה אנחנו מרגישים משמעותיים) – תחרותיות זו חוזקה. החוזקה הכי מורכבת, אבל עדיין חוזקה. זאת אומרת שכאן מצוי כוח גדול של הילד לקדם את עצמו, אבל הוא לא תמיד יכול לעשות זאת לבד וצריך את עזרתנו.
המון בעיות צצות ברגע של כישלון אצל ילד תחרותי. זה מתחיל בערעור על תחושת המסוגלות, ואז אובדן הרצון להשתתף בפעילויות שחס-וחלילה אני עלול להפסיד בהן (או לחוות הפסד. שזה שונה). וכעסים על כל מי שאני יכול לכעוס עליו כי זה הכי קל. וחברים מתרחקים ממני כי אני לא נחמד, וזה גורם למשבר חברתי. אני לא יודע להגיד מה עובר עליי אז אני אומר דברים שמבלבלים את מי שמנסה לעזור לי (אתם ההורים) ומקשים על להבין מה בדיוק הבעיה שלי. בלימודים אני מפסיק להשקיע כי איבדתי טעם להצליח בדברים שלא חשובים לי. ומתחילים קשיים בלימודים שהם בעיה משנית אבל כל כך גדולה שהיא מתחפשת לעיקרית. וכך זה נמשך וגדל.
לא הצלחתי לעזור להורים האלה עם השיטות שלי
שיטות העבודה שלי מתרכזות בחוזקה. ולכן הכל מתחיל ונגמר בפעולות שנגזרות מהחוזקה. במקרה של ילד תחרותי, זה אומר לשחות נגד הזרם. זה אומר שכל פעם אנחנו מתמקדים רק בתחושות הדימוי העצמי של הילד שנוצרות בעקבות הפסד או הפסד אפשרי שצפוי לו מחוויה כלשהי.
הורים ששומעים את זה, אומרים לעצמם: "אין מצב שזו חוזקה. זה הרי בדיוק מה שמפריע לו להתקדם. אני צריך/ה משהו אחר מזה כדי לקדם אותו. לא יכול להיות שפה טמונה הצמיחה". ולמרות שאצל רובם שמעתי את האסימון הנופל… רובם לא המשיכו תהליך איתי.
כי זה אומר לראות את הילד הרבה פעמים בקשיים, ורצון לעזור לו, אבל שום התייחסות לכך מאביב. כי מה שאביב אומר זה להגיב בצורה מסויימת לאכזבות שלו, ופה זה הרי הרבה יותר מזה. הילד מתפרק, איך אני מרימה אותו?! הילד מגיב באופן לא פרופורציונאלי למצבים, איך אני עוזרת לו לווסת את עצמו במצבים כאלה?
אז זהו. שלפי הדרך של החוזקות – אין הרבה מה לעשות. מתמקדים בעיקר, ולכל השאר נותנים לעבור עד כמה שאפשר. כי גם ככה אתם לא משפיעים עליו כשאתם אומרים לו משפטים מעודדים בשעת כעס או הפסד, אז עדיף שתשמרו את האנרגיות שלכם. ואם התמקדתם בדבר הנכון למשך הזמן הנכון (סדר גודל של שבוע-שבועיים) – כבר תוכלו לראות שהילד מגיב קצת אחרת ומתאושש מהר יותר מחוויות מתסכלות. רחמנא ליצלן, אולי גם לא יחשוש כמו פעם ללכת לבאולינג הכיתתי.
לסיכום – אומנות ה"לעבוד פחות ולקבל יותר"
אל תצחקו. יש אומנות כזו. והיא לרוב של אנשים שהתעשרו מאוד או כאלה שעדיין לא התעשרו מאוד אבל בדרך. כאלה אנשים שמנסים למצוא איך להספיק יותר בפחות אנרגיה. אלו הממציאים הרציניים של דורנו (למשל, ידעתם שבחור בשם דין ג'קסון המציא את טופס ההרשמה כמו זה שבצד שמאל פה שבו אתם מזינים את המייל שלכם ואז מדוורים אליכם שלל פרסומים, שנקרא גם "דף נחיתה"? לא ידעתם. אבל הוא בחור שמודה שהוא די עצלן בחיים האמיתיים, ויש לו עסק מצליח לנדל"ן שבו הוא… לא עושה כלום. אפילו אין לו שעון מעורר בבית. להרחבות, תשאירו בתגובה שאתם רוצים עוד חומרים עליו ואשלח לכם).
כאלה תהיו עם הילדים שלכם. תנסו "לנקות" את הרעש ולהתמקד בעיקר: במרכיב העיקרי של ההתנהגות שלו היום שעליו תוכלו להשפיע ולראות תוצאות דרמטיות בהתנהלות של הילד שלכם. במשברים או בעיתות שלווה 🙂
Comments