איך לאהוב אותם יותר?

אולי מוזר להגיד, כי אולי אהבה היא חלק ששמור לחלקים היותר אינטימיים בחיינו,

אבל מי שבתחום החינוך - אהבה זה חלק בלתי נפרד מהסיפור.

אהבה לתחום, אהבה לתהליך, וכמובן - אהבה לילדים.

לא פשוט לנהל קשר שיש בו אהבה. ומי שבתחום יודע - אתה נכנס לעבודה עם כל הלב שלך, וזה אומר שאתה גם חשוף, ויכול להיפגע בקלות. וכשיש כעס באוויר או אכזבה - קשה לקחת פיקוד ולנווט למקומות טובים יותר.

כשאנחנו עובדים עם ילד שמתנגד לנו או מורד בנו, האהבה שלנו אליהם נדחקת הצידה, ומשתלטים עלינו רגשות שמובילים לפעולות לא בונות. הצהרות כועסות, אקטים של אכזבה והתרחקות - ואולי דווקא ברגע הקשה הזה הילד צריך אותנו יותר מתמיד.

האנרגיה שלנו ברגעים אלה צריכה להיות מנותבת לכיוון השאלה:

בהינתן שזו המציאות כרגע - איך אני מחליט להחזיק את הכדור שלי?

ההסבר, בסרטון הבא.

עוד מילה על ההחזקה השלישית של הכדור: איך אני משתמש בה ומתי?

הדוגמא שעולה לי לראש, ומי שעוקב מספיק זמן כבר מכיר, מתבטאת באמירה: "אני רואה שאתה...".

זה קורה כשילד נכנס לשיעור שלי אבל לא מעוניין להשתתף. ואני רוצה להתייחס אליו אבל לא רוצה לכפות עליו משהו שכרגע לא מתאים לו. "אני רואה שבאת לשיעור שלי למרות שאתה לא מתחבר, ואני מעריך את זה שבאת". או "אני רואה שאתה בוחר לשבת בצד; אתה מוזמן להצטרף אלינו" (למרות שאני יודע שהוא לא יצטרף).

זה ההבדל בין לנהל את הילד, לבין להתנהל איתו. יכולים לראות סרטון שמרחיב על כך כאן: "להתנהל איתם ולא לנהל אותם".

אני רואה שאתה..." זו האמירה שנותנת מקום לילד אבל מזמינה אותו להיתמך בי, בלי לחץ"

בהצלחה בדרך החשובה,

אביב.